גן העדן
לִטַּפְתִּי רֹאשֵׁךְ הַזְּמַן הֲבִיאוּנוּ הֲלוֹם שְׂעָרֵךְ חָזָק מִלִּטּוּפַי לִיבִּי רוֹצֶה לִזְלֹל לַמְרוֹת שֶׁהָרֶגַע סָעַד. גַּם אַתְּ אֵינֵךְ שְׁקֵטָה וּבְכָל זֹאת עַל הַסַּפָּה הִנַּחְתְּ רֹאשֵׁךְ בְּצֵל חֶרְדַּת הָרַאֲוָה. הַסָּלוֹן הָמָה אֶצְבְּעוֹתַי שָׂמְחוּ בְּשְׂעָרֵךְ הֲרֵי גַּם גַּן הָעֵדֶן הוּא תַּרְמִית עֲלוּבָה וּבְכָל זֹאת שְׁעָרָיו תָּמִיד פְּתוּחִים לִרְוָחָה.