אֲנִי מְטַאֲטֵא לַפִּנָּה
מָה שֶׁהַפִּנָּה יְכוֹלָה לִסְבֹּל
אֶת הַחֲבֵרָה הַיְּחִידָה שֶׁלִּי עָזַבְתִּי כִּי אֲנִי עוֹבֵד אֱלִילִים
לֹא עוֹבֵד אֲדָמָה
כַּף יָדָהּ נָגְעָה
כְּפִי שֶׁנּוֹגֵעַ מֶרֶד
בְּפָנָיו שֶׁל הַיָּם
אֶדֶן הַחַלּוֹן הָיָה מַסִּיעַ
שָׂדוֹת מַגְנֵטִיִּים אָנָה אָנָה
אֶת הַחֲבֵרָה הַיְּחִידָה שֶׁלִּי עָזַבְתִּי כִּי אֲנִי לֹא עוֹבֵד אֲדָמָה
עוֹבֵד אֱלִילִים אָנוֹכִי
אֲהוּבוֹתַי הוֹלְכוֹת בָּרְחוֹב, בָּבוּאָתָן מִתְנַפֶּצֶת
וְלִבִּי מִתְרוֹצֵץ אַחֲרֵיהֶן כְּרַעֲשָׁן