הַמַּצָּב הוּא כָּזֶה: נוֹתְנִים לִי זְמַן לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ.
דָּבָר שֶׁהוּא יָקָר מְאוֹד לְלִבִּי.
מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי עוֹמֵד מִישֶׁהוּ
אֶחָד שֶׁדּוֹמֶה לְעוֹד הַרְבֵּה אֲחֵרִים.
הוּא מַצְמִיד רוֹבֶה אָרֹךְ לְעָרְפִּי
וְאוֹמֵר לִי: תַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר שֶׁלְּךָ.
אֲנִי מְפַשְׁפֵּשׁ מַהֵר מַהֵר בְּסַל קָטָן
שֶׁהֵבֵאתִי אִתִּי וּמוֹצִיא מַהֵר מַהֵר
אֶת מָה שֶׁאֶפְשָׁר
לֶחֶם וּפֵרוֹת וּבַקְבּוּק שֶׁל יַיִן וּמַפַּת שֻׁלְחָן.
אֲנִי מְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן וּמַתְחִיל לְבָרֵךְ
אֶת הַבְּרָכָה הַקְּצָרָה הַקּוֹלַעַת בְּיוֹתֵר שֶׁאֲנִי
יָכוֹל לְהַעֲלוֹת בְּדַעְתִּי.
אֲבָל זֶה לֹא מַסְפִּיק.
לֹא שׁוֹמְעִים.
לֹא מַסְפִּיק עִם רֶגֶשׁ.
בְּרָכָה לֹא בְּרָכָה.
הוּא דּוֹחֵק עִם הַקָּנֶה בְּעָרְפִי.
אֲנִי צָרִיךְ אֶת הַפְּנַאי הַמַּתְאִים
אִי אֶפְשָׁר כָּכָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד
מֵאֲחוֹרַי.
אֲבָל הוּא שׁוֹתֵק וְזֶה סִימָן שֶׁחֲבָל עַל
הַדִּבּוּרִים. צָרִיךְ לְמַהֵר לִפְנֵי
שֶׁהַזְּמַן בֶּאֱמֶת יִגָּמֵר.
אֲנִי שׁוֹפֵךְ אֶת הַיַּיִן עַל הַלֶּחֶם
אֶת הַפֵּרוֹת אֲנִי מַפִּיל מֵהַשֻּׁלְחָן
וּמַשְׁעִין רֹאשׁ עַל הַלֶּחֶם הָרָטֹב.
עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, שָׁכַחְתָּ לְבָרֵךְ,
אַתָּה לֹא יָדַעְתָּ מֵעוֹלָם לְבָרֵךְ
עַכְשָׁו הַזְּמַן נִגְמַר
בּוֹא נַחֲזֹר.
וַאֲנַחְנוּ חוֹזְרִים בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ שֶׁבָּאנוּ
שֶׁהִיא אֲרֻכָּה מְאוֹד וּמְפֻצֶּלֶת וַאֲנִי
לֹא זוֹכֵר אוֹתָהּ לְעוֹלָם.