עֲשָׂרָה לְשֵׁשׁ
שֶׁבַע וָחֵצִי
הִיא בָּאָה וְהָלְכָה
סִפְּרָה עַל קוֹרוֹת
הִיא וּבַעֲלָהּ
רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ בְּחַיָּיו.
הוּא מְהַנְדֵּס.
אֲבָל הַחֲלוֹמוֹת עַל אָמָּנוּת.
כָּל חַיָּיו רָצָה לִהְיוֹת אָמָּן.
אֲבָל מַפְרִיעִים לוֹ.
דִּבְּרָה עָלָיו כְּסוּס
שֶׁרְטִיּוֹת עֵינָיו הָפְכוּ שְׁקוּפוֹת
הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ בִּגְלַל הָעֲדִינוּת
הָרֹךְ וְהַקַּבָּלָה הַגְּדוֹלָה
אֲבָל מָה יִהְיֶה אִתּוֹ?
זֶה אֲנִי לֹא יוֹדַעַת.
מָה יִהְיֶה אִתּוֹ?
הפנטזיות האלה.
בַּעֲלִי הַיָּקָר,
דְּהַר כְּבָר דְּהַר!