אֲנִי מְטַאֲטֵא לַפִּנָּה
מָה שֶׁהַפִּנָּה יְכוֹלָה לִסְבֹּל
אֶת הַחֲבֵרָה הַיְּחִידָה שֶׁלִּי
עָזַבְתִּי כִּי אֲנִי
עוֹבֵד אֱלִילִים.
לֹא עוֹבֵד אֲדָמָה
אֵיךְ נָגְעָה בִּי כַּף יָדָהּ
כְּפִי שֶׁנּוֹגֵעַ מֶרֶד
בְּפָנָיו שֶׁל הַיָּם
וְאֶדֶן הַחַלּוֹן הָיָה מַסִּיעַ
שָׂדוֹת מַגְנֵטִיִּים אָנָה אָנָה
אֶת הַחֲבֵרָה הַיְּחִידָה שֶׁלִּי
עָזַבְתִּי כִּי אֲנִי לֹא
עוֹבֵד אֲדָמָה
אֲנִי עוֹבֵד אֱלִילִים
אֲהוּבוֹתַי הוֹלְכוֹת בָּרְחוֹב
בָּבוּאָתָן מִתְנַפֶּצֶת
וְלִבִּי מִתְרוֹצֵץ אַחֲרֵיהֶן כְּרַעֲשָׁן