פִּשְׁעוֹ שֶׁל נַרְקִיס אֵינוֹ שֶׁהִתְאַהֵב
אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח.
עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת הָיוּ לְחֶמְדַּת קִיּוּמוֹ
לַחְלוּחִית הָאֲדָמָה וְרֵיחָהּ הֶחָרִיף
הָפְכוּ לְרֶקַע, כְּעִיר עַשֵּׁנָּה בָּאֹפֶק,
וְכָל שֶׁנִּבַּט הָיוּ מַחְשְׁבוֹתָיו הַלְּבָנוֹת
מְאִירוֹת מִקְּפָלָיו הַחִוְּרִים.
מַבָּטוֹ הָלַךְ וְצַר
לֹבֶן שָׁרָשָׁיו כָּבָה
הַדָּם נָסוֹג בְּעוֹרְקָיו
הוּא לֹא יָדַע לְפֶתַע רוּחַ
זְבוּב אוֹ כְּנִימָה מִזְדַּחֶלֶת.
הוּא שָׁכַח
וְלֹא שָׂם לֵב שֶׁנִּקְטַף.