זֶה תָּמִיד הִפְלִיא אוֹתִי
כֵּיצַד, גַּם מִתּוֹךְ עַרְפִלֵּי הַשֵּׁנָה
אָנוּ מְסֻגָּלִים לָחוּשׁ
הַאִם הַשְּׂמִיכָה מֻנַּחַת לָרֹחַב אוֹ לְאֹרֶךְ
וּלְתַקֵּן בְּמִדָּה שֶׁנִּדְרָשׁ
לְהָפְכָהּ לְסוֹבְבָהּ וּלְהַתְאִימָהּ
אֲפִלּוּ שֶׁהַהֶבְדֵּל בֵּין הָרֹחַב לָאֹרֶךְ
הוּא מִשְׁבֶּצֶת אַחַת צְנוּעָה
בְּשָׂרֵנוּ יוֹדֵעַ וּמַכִּיר הֵיטֵב אֶת הַשְּׂמִיכָה.
אוּלָם כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּצַעַר שְׁכֵנֵינוּ
גַּם אִם יַלְדֵיהֶם מִזְדַּקְּרִים בּוֹדְדִים וַאֲפֹרִים מִתּוֹךְ חֻרְבוֹת בָּתֵּיהֶם
אֵין וְלֹא יִהְיֶה.